חבלות קרסול
 
 

 

מאת:  עופר עינת.

חבלות קרסול הינן אחת הפציעות הנפוצות בקרב רקדנים.
חבלות אלו יכולות להיגרם מטראומה חד פעמית (נקע) או מעומסים ממושכים לא תקינים על המפרק (overuse ו/או over load).
מפרק הקרסול בנוי מעצמות הטיביה ,פיבולה ,טאלוס וקלקניאוס.

עצמות אלו מרכיבות למעשה שני תת מפרקים:

  1. מפרק ה-טאלו קרורל ( (talo-crural jtהמורכב מעצמות הטיביה ,פיבולה והטאלוס ושבו מתבצעות תנועות ה-point   וה-flex  (Dorsy/plantar flexion).
  2. מפרק הסב-טאלר (subtalar jt) המורכב מעצמות הטאלוס והקלקניאוס ובו מתבצעות תנועות ה-Adduction/Abduction עם רוטציה פנימית/חיצונית (cicle).

את עצמות מפרק הקרסול מחברות רצועות, שתפקידן לשמור על יציבות המפרק.
רצועות אלו מעורבות ברוב פציעות הקרסול (בעיקר אלו שנמצאות בצד החיצוני של המפרק) ועוברות תהליך של מתיחה בדרגות שונות ו/או קרע.
במקרי חבלה קשים יותר ייתכנו אף שברים באחת מהעצמות שהוזכרו לעיל.
החבלה הנפוצה ביותר במפרק הקרסול הינה הנקע. בחבלה זאת נפגעות בד"כ אחת או יותר מהרצועות החיצוניות של המפרק (anterior/posterior talo-fibular, calcaneo-fibular). חבלה זאת מערבת את שני תת מפרקי הקרסול ונגרמת כתוצאה מתנועה חריפה ולא מבוקרת לכיוון פלקסיה (point) עם אדוקציה ורוטציה פנימית.

פגיעה שכיחה פחות הינה חבלה ברצועות הפנימיות של המפרק (Deltoid lig).
השכיחות לפגיעה ברצועות החיצוניות גבוהה יותר, מפני שמבנה המפרק מאפשר יותר תנועה אדוקציה עם רוטציה פנימית מאשר תנועה הפוכה ובכך מעלה את העומס על הרצועות החיצוניות ואת הסיכוי לכן לחבלה בהן.
הבעיה הגדולה במצבי נקע הינה, שבנוסף לכאבים, לנפיחות ולהגבלה בתנועות הקרסול, השיקום שמתבצע במקרים רבים אינו מספק והרקדנ/ית חוזרים לרקוד מוקדם מדי ובכך מעלים את הסיכוי לנקע נוסף ועד להידרדרות למצבים של נקע כרוני. בהמשך אתיחס לתהליך השיקום היעיל.
פציעות שכיחות לא פחות במפרק נגרמות משימוש ממושך ולא תקין במפרק. צריך לזכור שכל (!!!) התנועות במחול בהן כף הרגל מונחת על הקרקע, מפעילות עומס על המפרק וכשצורת העבודה לא תקינה יש סיכוי רב יותר לחבלה בו.

הגורמים לעומסים לא תקינים על המפרק
את הגורמים ניתן לחלק לשניים:
1. גורמים פנימיים.
2. גורמים חיצוניים.

בין גורמי הסיכון הפנימיים הנפוצים ניתן למנות:

  1. הגבלה ברוטציה חיצונית של מפרק הירך (turn out).
    אחת הדרכים לפצות על הגבלת טווח זאת ובכל זאת לבצע (לפחות למראית עין) תנועת turn out גדולה, הינה ע"י "תקיעת" החלק הפנימי של כף הרגל ברצפה (roll in) דבר היוצר עומס גדול על מפרק הקרסול.
    כדאי לזכור שרקדנים שרוקדים בצורה אינטנסיבית מבצעים את הפעולה הנ"ל עשרות פעמים ביום ובאחוז עצום מהמקרים בצורה אוטומטית ולא מודעת ובכך מגבירים את הסיכוי לנזק.
  2. מבנה ברך לא תקין geno varus/valgus  רגלי (x/o).
    מבנה זה נגרם כתוצאה מזווית לא תקינה שנוצרת בין עצם הירך לעצם השוקה (טיביה). עומס ומנח לא תקין של הטיביה יוצר גם עומס על המפרק שנוצר בין חלקה המרוחק של הטיביה ובין עצם הטאלוס ומעלה את הסיכוי לנזק במפרק.
  3. מבנה לא תקין של כף הרגל (קשת גבוהה/שטוחה).
    במקרים בהם המבנה תקין חלוקת העומס על כף הרגל ועל מפרק הקרסול תקינה. פגם במבנה גורם לנשיאת משקל לא תקינה על מפרק הקרסול ומעלה את הסיכוי לנזק.

בין גורמי הסיכון החיצוניים הנפוצים ניתן למנות:

  1. עבודה על משטח לא תקין (רצפת בטון, p.v.c וכו'), המונעת בלימת זעזועים בזמן עמידה, נחיתה מקפיצה וכד' ויוצרת עומס רב על מפרק הקרסול.
  2. עבודה עם נעליים לא מתאימות (גדולות/קטנות/שבורות), הגורמת לנשיאת משקל לא תקינה על כף הרגל, חוסר יציבות במפרק ובכך מעלה את הסיכוי לנזק.
  3. "הרגלי עבודה" לא תקיניים, כגון עליה אינטנסיבית בעומסי עבודה ו/או התמקדות אינטנסיבית בסגנון ספציפי ( לדוגמה-מספר שעות רב ביום של עמידה על point).

טיפול
הטיפול מתחלק למספר שלבים ותלוי באופי המקרה/בעיה.

טיפול בנקע:
1. במשך ה-72 שעות הראשונות יש לשים קרח למשך 20 דקות בתדירות של כל 4 שעות.
2. על הרגל להיות חבושה כל הזמן (תחבושת אלסטית/טייפינג).
3. בזמן מנוחה על הרגל להיות בהגבהה.

פעולות אלו נועדו כדי למנוע, עד כמה שניתן, התפתחות של תהליך דלקתי ובכך להקל על תהליך השיקום והחזרה לפעילות. יש לזכור, שבמידה ויש החרפה במצב הרגל (נפיחות עלתה, כאבים התחזקו, חוסר יכולת לדרוך על הרגל וכו') יש לפנות לרופא ו/או להיוועץ עם פיזיוטרפיסט לצורך המשך בירור!
עם החלשות הסימפטומים (כבר מהימים הראשונים), ניתן לבצע בעדינות תרגילים לטובת הנעת וחיזוק הקרסול. מנוחה מוחלטת אינה מומלצת!
בהמשך יש להתחיל תרגילי שווי משקל בדרגות קושי שונות (פרופריאוצפטיביות).
מטרת תרגילים אלו הינה לחזק את השרירים  סביב מפרק הקרסול ולשפר את התגובות שלהם בזמן איבוד שיווי משקל ובכך למנוע מצב של נקע חוזר.

טיפול בעומסים כרוניים:
במצבים בהם העומס על מפרק הקרסול נגרם כתוצאה מטכניקת עבודה לקויה (לדוגמה "פיצוי" על הגבלה ב-turn out של במפרק הירך), יש לבדוק מהו הגורם הראשוני של הבעיה ולטפל בו ע"י התאמת תכנית עבודה לטובת חיזוק שרירים ,שיפור טווחי תנועה ועוד ובכך להוריד עד כמה שניתן את העומס מהקרסול.
אבחון מקור הבעיה והתאמת תכנית העבודה נעשית בד"כ ע"י פיזיוטרפיסט ובפיקוחו.

טיפול בגורמים חיצוניים:
לצערי, בעיות חיצוניות פחות ניתנות לטיפול ושליטה. רקדנ/ית לא יכול (בד"כ ) לבחור את המשטח עליו הוא/היא רוקדים. עליו/ה לקוות שהמשטח יהיה מתאים ובעל יכולת ספיגת זעזועים טובה.
לעומת זאת, בחירת נעל מתאימה והחלפת נעל במידת הצורך כן תלויה ברקדנ/ית.
מבלי להיות מומחה, על הרקדנ/ית להבין שבמידה ושימוש בנעל מעורר כאבים ו/או תחושות אי נוחות או אי יציבות, הנעל המסוימת הזאת לא מתאימה לו/ה ויש להחליפה.
ניתן להתייעץ עם מומחה (אורטוטיסט) לגבי בחירת נעל אחרת, אבל בכל מקרה לא להמשיך ולרקוד עם הנעל הלא טובה. הדבר רלוונטי גם לריקוד עם נעל בלויה ו/או שבורה (נעלי point).
כמו-כן, עד כמה שהדבר תלוי ברקדנ/ית, יש לנסות ולבנות סולם עומסים הגיוני ולא מומלץ להעמיס באופן פתאומי עומסים גדולים בעיקר אם מדובר על סגנון מחול חדש ופחות מוכר.

סיכום
יש לזכור, שפגיעות קרסול שכיחות ביותר אצל רקדנים ומהוות, לצערי, חלק מחייהם כרקדנים.
עם זאת עבודה נכונה, אבחון ותיקון ליקויים וטיפול נכון במידת הצורך, יכולים לצמצם את שכיחות הפגיעות, לצמצם את זמן השיקום מפגיעה ולעשות זאת בצורה טובה יותר ובכך לצמצם את סיכויי השנות הפגיעה.

ריקוד נעים לכולם.

 
 

רחוב המאה ואחד 29 רמת גן (רמת חן)      טלפון: 03-6760402    פקס: 03-6760261